החלטה בתיק ע"ח 3112-09-11

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של עבירות על חוק הכניסה לישראל.

במסגרת התיק הפלילי האמור, הושגה הסכמה בין הסנגור לבין התביעה, לפיה ישוחרר העורר למעצר בית מלא, תחת פיקוח אנושי ואלקטרוני, ובתנאים שונים שנקבעו בהסכמה.

6  ימים לאחר ההסכמה האמורה, הוגשה בקשה על ידי העורר ובה עתר בפני בית המשפט קמא לעיין בחוזר בתנאי השחרור, והנימוק לכך הוא שהעורר מרצה מאסר בפועל בעבודות שירות אשר השארתו במעצר בית עלולה לגרום להפקעת עבודות השירות וריצוי המשך התקופה במעצר מאחורי סורג ובריח.

בקשתו של העורר לשינוי תנאי מעצר הבית באופן שיתאפשר לו לצאת ממעצר הבית בימים א'-ה', בין השעות 6:30 בבוקר ועד לשעה 14:00 אחה"צ לצורך המשך ריצוי עבודות השירות נדחתה על ידי בית המשפט קמא ובשל כך הוגש הערר לפניי.

לאחר שעיינתי בערר ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דינו של הערר דחייה.

סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1992, אשר גם בבקשות לעיון חוזר בהחלטות שיפוטיות מורה לנו כי עצור אשר משוחרר בתנאים מגבילים רשאי לפנות בבקשה לעיון  חוזר בכל עניין הנוגע למעצרו, אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות, או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה.

במקרה לפנינו רק חלפו 6 ימים מיום ההסכמה בין הצדדים, שבהסתמך עליה שוחרר העורר למעצר בית, כך שברור כי לא חלף זמן ניכר, כמו כן לא נטען כי נשתנו נסיבות או נתגלו עובדות חדשות. טענתו של הסנגור כי לא ידע, עת הגיע להסכמה האמורה עם התביעה, כי מרשו - העורר, ירצה עבודות השירות נדחתה ובצדק על ידי בית המשפט קמא. לא ניתן להתעלם מעובדה הידועה לעורר, אך משום שסנגורו טוען כי אותה עובדה לא היתה ידועה לו. סנגור המייצג נאשם בתיק, חזקה כי כל העובדות הידועות לבעל הדין ידועות גם לו.

אשר על כן, עינינו הרואות כי סעיף 52 מורה לנו כי בקשה כמו זו, אשר יש בה ניסיון לחזור מהסכמות שהושגו בין הסנגור והתביעה, ושבהתאם להן שוחרר העורר למעצר בית, אין לקבלה.

מעבר לנדרש, יודגש כי אמנם אין - כטענתו של הסנגור - עבר מכביד באמתחתו של העורר, אך עיון בגיליון הרשעותיו הקודמות מלמד אותנו כי בעברו שתי עבירות, מלבד העבירה נשוא התיק דנא, האחת בוצעה ביום 14/10/05 ועניינה העסקת תושב זר שלא כדין, עבירה המנוגדת לסעיף 12(א)(ב) לחוק הכניסה לישראל, שם הוטל עליו מאסר בפועל לתקופה של חודשיים וכן מאסר על תנאי בן 4 חודשים ותקופת התנאי היא למשך 3 שנים וכן קנס.

העבירה השנייה, בוצעה בתאריך 9/8/09, עבירה לפי סעיף 12(א)(ג)(1) לחוק הנ"ל, שעניינה הסעת תושב זר וגם בעניין זה הוטלו על העורר מאסר בפועל לתקופה של 4 חודשים ומאסר על תנאי של 6 חודשים והתנאי נקבע למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירות על אותו חוק.

עצם העובדה שהעורר ביצע את אותה העבירה עת ריצה עבודות השירות חלף מאסר מאחורי סורג ובריח, בגין עבירה זהה, ועל אף שמעל ראשו ריחפו שני מאסרים על תנאי, בגין שני תיקים פליליים קודמים שעניינם עבירות זהות או דומות, מלמד כי לא ניתן לתת בעורר אמון וכי בצדק בית המשפט קמא קבע כי בנסיבות האמורות אין העורר זכאי להקלה נוספת, הן משום ההסכמה והן משום העדר האמון שניתן לתת בו.

עצם החזרה על אותן עבירות בתקופה די קצרה יחסית, ותוך שמעל ראשו מרחף מאסר בפועל ומאסר על תנאי, מלמד כי על פי המבחנים המשפטיים, מדובר בעורר מסוכן לציבור, שאין מקום לאפשר לו הקלות נוספות על התנאים שנקבעו בעת ששוחרר בהסכמה בתנאים מגבילים.

סוף דבר, אני דוחה את הערר.

<#3#>

ניתנה והודעה היום י"ב אלול תשע"א, 11/09/2011 במעמד הנוכחים.